התורה מכנה את המצה "לחם עוני", כפי
שנאמר: "שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם
עוני, כי בחפזון יצאת מארץ מצרים" (דברים
ט"ז, ג). המצה מזכירה את העוני והסבל
שחוו בני ישראל במצרים, וכן את היציאה
המהירה משם, שלא אפשרה להחמיץ את הבצק.
סדר פסח מתפקד כדבק משפחתי, בו אנחנו
יושבים ביחד, שרים ביחד, ואוכלים את אותו
לחם עוני שאכלנו בתקופה זו בשנה לפני
שלושת אלפים שנה, כשהיינו אכרים כפריים
בארץ כנען ודאגנו להצלחת יבול החיטים.
השינוי בהמשגה העניק לחגים את הכוח
להוביל את צאציהם של הכפריים הללו לגלות
ארוכה ובלתי צפויה של מאות שנים, עד
שהצליחו לחזור לאותה ארץ בה נולדו החגים
האלו, ולחגוג אותם כישראלים וכיהודים.
בפתיחת ההגדה של פסח, אנו אומרים:
"הא לחמא עניא", כלומר, "זהו לחם
העוני", ומזמינים כל רעב להצטרף
לסעודה. המצה משמשת כסמל לעבדות
ולחירות גם יחד – היא מזכירה את
הסבל במצרים ואת הגאולה שיצאה משם.
בשבת שאחרי פסח, המכונה "שבת מפתח",
נוהגים לאפות חלה בצורת מפתח או
להטמין מפתח בתוך החלה. מנהג זה נחשב
לסגולה לפרנסה טובה ולפתיחת שערי שפע.
המקור למנהג נמצא בספר "אוהב ישראל"
לרבי אברהם יהושע העשיל מאפטא, שבו
נכתב: "המנהג הוא מימים קדמונים לנקוב
את החלות בשבת שלאחר הפסח במפתחות...
ומנהג ישראל תורה הוא".
"חלת מפתח" היא חלה המיועדת ללחם
משנה ב"שבת מברכין" (של חודש אייר)
שלאחר הפסח, ויש בה רמז מסויים
לצורת מפתח, ומיוחס למנהג זה סגולה
לפתיחת שערי פרנסה ושפע של ברכה. אף
שמנהג זה לא נשתרש בכל הקהילות ואין
לו מקור בדברי הפוסקים, מכל מקום
הוא הוזכר לשבח בכמה ספרי מנהגים
וחסידות, ומנהג ישראל תורה הוא,
וכבר נוהגים כך מאות שנים.
התורה מכנה את המצה "לחם עוני", כפי
שנאמר: "שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם
עוני, כי בחפזון יצאת מארץ מצרים" (דברים
ט"ז, ג). המצה מזכירה את העוני והסבל
שחוו בני ישראל במצרים, וכן את היציאה
המהירה משם, שלא אפשרה להחמיץ את הבצק.
סדר פסח מתפקד כדבק משפחתי, בו אנחנו
יושבים ביחד, שרים ביחד, ואוכלים את אותו
לחם עוני שאכלנו בתקופה זו בשנה לפני
שלושת אלפים שנה, כשהיינו אכרים כפריים
בארץ כנען ודאגנו להצלחת יבול החיטים.
השינוי בהמשגה העניק לחגים את הכוח
להוביל את צאציהם של הכפריים הללו לגלות
ארוכה ובלתי צפויה של מאות שנים, עד
שהצליחו לחזור לאותה ארץ בה נולדו החגים
האלו, ולחגוג אותם כישראלים וכיהודים.
בפתיחת ההגדה של פסח, אנו אומרים:
"הא לחמא עניא", כלומר, "זהו לחם
העוני", ומזמינים כל רעב להצטרף
לסעודה. המצה משמשת כסמל לעבדות
ולחירות גם יחד – היא מזכירה את
הסבל במצרים ואת הגאולה שיצאה משם.
בשבת שאחרי פסח, המכונה "שבת מפתח",
נוהגים לאפות חלה בצורת מפתח או
להטמין מפתח בתוך החלה. מנהג זה נחשב
לסגולה לפרנסה טובה ולפתיחת שערי שפע.
המקור למנהג נמצא בספר "אוהב ישראל"
לרבי אברהם יהושע העשיל מאפטא, שבו
נכתב: "המנהג הוא מימים קדמונים לנקוב
את החלות בשבת שלאחר הפסח במפתחות...
ומנהג ישראל תורה הוא".
"חלת מפתח" היא חלה המיועדת ללחם
משנה ב"שבת מברכין" (של חודש אייר)
שלאחר הפסח, ויש בה רמז מסויים
לצורת מפתח, ומיוחס למנהג זה סגולה
לפתיחת שערי פרנסה ושפע של ברכה. אף
שמנהג זה לא נשתרש בכל הקהילות ואין
לו מקור בדברי הפוסקים, מכל מקום
הוא הוזכר לשבח בכמה ספרי מנהגים
וחסידות, ומנהג ישראל תורה הוא,
וכבר נוהגים כך מאות שנים.