המשנה במסכת שבת מציינת שלוש מצוות
שבהן נשים נבחנות במיוחד: חלה, נידה
והדלקת הנר. לפי המדרש, מצוות אלו
ניתנו לנשים כתיקון לחטא חוה, אשר
הביאה את המוות לעולם. הפרשת חלה,
בהקשר זה, נחשבת לתיקון על כך שחוה
״קלקלה״ את האדם הראשון, שהיה גמר
חלתו של עולם.
נרות השבת מכניסות שלום בבית ושמחה
בין האיש לאישה ושאר בני המשפחה
בלילות שבת של אכילה משותפת ועונג
משותף. הקפדה על מצוות הנידה מאפשרת
את החיבור הנכון בין האיש והאישה
בצורה שהם יזכו ״שכינה״ ביניהם.
ומצוות החלה קשורה לאמון שבין בני
הזוג בקשר לאוכל שאישה מכינה עבור
בעלה. מצוות אלו הן לא רק הבסיס של
קיום מצוות בכל בית, הן קשורות גם
לאמון שיש בין בני הזוג.
מצוות הפרשת חלה מבטאת את העיסוק
בעולם החומר ודנה ברובד חיי המעשה.
בעבודת ה' ע"י המצוות. בעבודת האישה
בבית ומחוצה לו, עבודה מעשית שתחילתה
בחומר וסופה בחיבור ארץ ושמים.זהו
ביטוי למימד האדמה, המביע את הבסיס,
את היציבות, את החומר והחומריות.
את העבר שכל אחת נושאת בקירבה.
לישת הבצק דומה לעיבוד הנתונים
והפיכתם ליצירה בעלת משמעות. חיבור
כל הנתונים, כל החומרים והפיכתם
ל׳יש׳ חדש. חיבור בין הפכים, בין
חומרים בעלי תכונות שונות. חיבור
למצב של אין חזור. איחוד. הוצאה
מהכח אל הפועל של כל אחד לחוד ושל
כולם ביחד, בזכות החיבור. זהו הביטוי
לאוסף התכונות המיוחדות שטבוע בכל
אישה ובא לידי ביטוי במרכיבי העיסה.
יחד עם זאת זקוק החומר לגורמים
נוספים אשר בכוחם להפיח בו קדושה.
החלה שנאפית בבית ונאכלת בשולחן השבת
איננה עוד מאכל – היא הופכת לסמל
של זמן משפחתי איכותי. באפיית החלות
ובהפרשת החלה, האישה יוצרת רגעים של
שייכות, טקסים של זיכרון, כאלה שיעברו
לילדים ולדורות הבאים. כמו כן היא גם
נושאת עמה הד למסורת של דורות:
זיכרון טקסי לחם המנחה בבית המקדש,
מצוות דור ודור. בכל הפרשת חלה מחיה
האישה את הזיכרון הזה מחדש – ומחברת
את משפחתה אל שרשרת הזהות היהודית.
המשנה במסכת שבת מציינת שלוש מצוות
שבהן נשים נבחנות במיוחד: חלה, נידה
והדלקת הנר. לפי המדרש, מצוות אלו
ניתנו לנשים כתיקון לחטא חוה, אשר
הביאה את המוות לעולם. הפרשת חלה,
בהקשר זה, נחשבת לתיקון על כך שחוה
״קלקלה״ את האדם הראשון, שהיה גמר
חלתו של עולם.
נרות השבת מכניסות שלום בבית ושמחה
בין האיש לאישה ושאר בני המשפחה
בלילות שבת של אכילה משותפת ועונג
משותף. הקפדה על מצוות הנידה מאפשרת
את החיבור הנכון בין האיש והאישה
בצורה שהם יזכו ״שכינה״ ביניהם.
ומצוות החלה קשורה לאמון שבין בני
הזוג בקשר לאוכל שאישה מכינה עבור
בעלה. מצוות אלו הן לא רק הבסיס של
קיום מצוות בכל בית, הן קשורות גם
לאמון שיש בין בני הזוג.
מצוות הפרשת חלה מבטאת את העיסוק
בעולם החומר ודנה ברובד חיי המעשה.
בעבודת ה' ע"י המצוות. בעבודת האישה
בבית ומחוצה לו, עבודה מעשית שתחילתה
בחומר וסופה בחיבור ארץ ושמים.זהו
ביטוי למימד האדמה, המביע את הבסיס,
את היציבות, את החומר והחומריות.
את העבר שכל אחת נושאת בקירבה.
לישת הבצק דומה לעיבוד הנתונים
והפיכתם ליצירה בעלת משמעות. חיבור
כל הנתונים, כל החומרים והפיכתם
ל׳יש׳ חדש. חיבור בין הפכים, בין
חומרים בעלי תכונות שונות. חיבור
למצב של אין חזור. איחוד. הוצאה
מהכח אל הפועל של כל אחד לחוד ושל
כולם ביחד, בזכות החיבור. זהו הביטוי
לאוסף התכונות המיוחדות שטבוע בכל
אישה ובא לידי ביטוי במרכיבי העיסה.
יחד עם זאת זקוק החומר לגורמים
נוספים אשר בכוחם להפיח בו קדושה.
החלה שנאפית בבית ונאכלת בשולחן השבת
איננה עוד מאכל – היא הופכת לסמל
של זמן משפחתי איכותי. באפיית החלות
ובהפרשת החלה, האישה יוצרת רגעים של
שייכות, טקסים של זיכרון, כאלה שיעברו
לילדים ולדורות הבאים. כמו כן היא גם
נושאת עמה הד למסורת של דורות:
זיכרון טקסי לחם המנחה בבית המקדש,
מצוות דור ודור. בכל הפרשת חלה מחיה
האישה את הזיכרון הזה מחדש – ומחברת
את משפחתה אל שרשרת הזהות היהודית.